המשפחה באילת התחילה להבחין שהמים בבית מגיעים עם טעם מתכתי מוזר וצבע חום קל, במיוחד בבוקר או אחרי שלא השתמשו במים כמה שעות. בהתחלה הם חשבו שזה קשור לעבודות של חברת המים באזור, אבל כאשר הבעיה נמשכה חודשים הם החלו להדאג. הילדה הקטנה התחילה להתלונן על כאבי בטן אחרי ששתתה מהברז, והמים השאירו כתמים חומים במקלחת. כאשר סוף סוף עשו בדיקת מעבדה למים, התברר שהצנרת הפלדה בת 25 השנה התפרקה מקורוזיה פנימית והמים מלאים בחלקיקי ברזל, מתכות כבדות, וחיידקים מסוכנים ברמות שיכולות לגרום להרעלה. הרופא הזהיר שיש להפסיק מיד את השתייה מהברז.
הרעל הבלתי נראה שהצטבר שנים
הקורוזיה בצנרת הפלדה החלה מהיום הראשון של ההתקנה, אבל התהליך היה כה איטי ומסתור שאף אחד לא שם לב אליו. מי השתייה בדרום מכילים רמות גבוהות של מלחים ומינרלים שיוצרים תגובה כימית עם הברזל. כל יום שעבר הוסיף עוד שכבה דקה של חלודה לקירות הפנימיים של הצינורות.
אבל החלודה לא נשארה צמודה לקירות. חלקיקים קטנים התחילו להתנתק ולהתערבב עם המים. בהתחלה זה היה כמה חלקיקים מיקרוסקופיים שלא שינו את הטעם או הצבע של המים. אבל במשך השנים הכמות הלכה וגדלה עד שהמים הפכו למעין "מרק מתכת" מדולל.
הבעיה החמירה כי החלודה יצרה משטח מושלם לצמיחת חיידקים מסוכנים. הברזל המתחמצן יוצר סביבה שחיידקים כמו Legionella pneumophila אוהבים במיוחד. החיידקים האלה מתרבים בתוך שכבות החלודה ומתפשטים עם המים לכל הבית.
במקביל, החלודה הפכה לסינון טבעי לכל מיני מזהמים. היא ספגה כימיקלים מהקרקע, מתכות כבדות מהצנרת הישנה, ואפילו חלקיקי עופרת מחיבורים ישנים. המים הפכו ל"קוקטיל רעיל" של מתכות ורעלים מרוכזים.
כשהילדים הופכים למדמים הבעיה
הסימנים הראשונים לחשיפה לרעלי מתכות הופיעו בילדים, שהם הרגישים ביותר לזיהום מים. הילדה הקטנה התחילה להתלונן על כאבי בטן וחולשה אחרי ארוחות הבוקר, כשרוב הנוזלים שהיא שתתה היו מהברז. ההורים ייחסו זאת לבעיות גדילה או ללחץ בגן.
הילד הגדול התחיל לסבול מכאבי ראש תכופים ובעיות ריכוז בלימודים. המורים התחילו להתלונן שהוא מתקשה להתמקד ושכח דברים שלמד זה לא מזמן. ההורים חשבו שזה קשור לגיל ההתבגרות, אבל למעשה זה היה תסמין של חשיפה לעופרת ומתכות כבדות.
כשההורים התחילו לשתות יותר קפה ותה שמכינים עם המים מהברז, הם התחילו לסבול מבעיות עיכול ועייפות כרונית. האמא פיתחה בעיות עור שלא היו לה מעולם, והאב התחיל להרגיש חולשה ובעיות במערכת החיסון.
רק כאשר כל המשפחה סבלה מתסמינים דומים הם החלו לחשוד שהגורם הוא משהו בסביבת הבית. הרופא המשפחה היה הראשון שהצביע על האפשרות של זיהום מים.
הבדיקה שחשפה את האמת הנוראה
כאשר המשפחה שלחה דגימת מים למעבדה מוסמכת, התוצאות היו מזעזעות. רמת הברזל במים הייתה פי 15 מהמותר לשתייה. רמת העופרת הייתה פי 8 מהרמה המקסימלית לילדים. בנוסף, נמצאו מנגן, אבץ, וכרום ברמות מסוכנות.
הבדיקה הבקטריולוגית גילתה נוכחות של חיידקי ברזל מסוכנים ושל חיידקים שגורמים למחלות מעיים. המים שהמשפחה שתתה במשך חודשים היו למעשה נוזל מזוהם שלא היה ראוי לשתייה ואפילו לא לרחצה.
המעבדה המליצה להפסיק מיד כל שימוש במים לשתייה, בישול, או הכנת משקאות. הם הזהירו שהמשך החשיפה עלול לגרום לנזק כלי דם, פגיעה במערכת העצבים, ובמקרים קיצוניים אפילו להרעלת מתכות כבדות שדורשת טיפול רפואי מיוחד.
המחיר של הבדיקה המקיפה היה 800 שקל, אבל זה היה מחיר קטן לעומת התגלית המפחידה.
הנזק הבריאותי שלא ניתן לחזור בו
כאשר המשפחה הגיעה לבדיקות רפואיות מקיפות, התברר שהנזק כבר נגרם. בבדיקות דם נמצאו רמות גבוהות של עופרת וברזל, במיוחד בילדים. הרופא הסביר שחשיפה ממושכת למתכות כבדות יכולה לגרום לנזק קבוע למוח, לכליות, ולמערכת העצבים.
הילדים נדרשו לטיפול בקילציה – תהליך רפואי שמוציא מתכות כבדות מהגוף. הטיפול כולל זריקות של תרופות מיוחדות שקושרות את המתכות ומוציאות אותן דרך השתן. התהליך ארוך, יקר, ולא תמיד מצליח להוציא את כל הרעלים.
האמא נדרשה לטיפול במחלת עור נדירה שנגרמת מחשיפה לכרום. העור שלה התחיל להתקלף ולהתדלק, והיא נאלצה להשתמש בקרמים רפואיים יקרים ולהימנע מחשיפה לשמש.
עלויות הטיפול הרפואי למשפחה כולה הגיעו ל-35,000 שקל, והרופאים אזהרו שיהיה צורך במעקב רפואי לכמה שנים כדי לוודא שלא יתפתחו בעיות נוספות.
כשהבית הופך לאזור מזוהם
הבעיה לא הייתה רק במים לשתייה. המים המזוהמים השתמשו בהם לכל דבר בבית – רחצה, בישול, כביסה, וניקוי. הכתמים החומים על כלי האמבטיה ועל הבגדים הלבנים היו למעשה שכבות של חלודה ומתכות כבדות.
המקלחות הפכו למסוכנות כי האדים מהמים החמים נושאים חלקיקי מתכת שנכנסים לריאות דרך הנשימה. המשפחה נחשפה לרעלים גם בזמן רחצה, לא רק בשתייה. הבגדים שנשטפו במים המזוהמים ספגו חלקיקי מתכת וגרמו לגירוי עור.
המטבח הפך למיקם מסוכן כי כל הבישול נעשה עם המים הרעילים. הירקות שנשטפו במים הללו ספגו מתכות כבדות, ופירמען וירקות שהתבשלו במים הפכו למזון מזוהם. המשפחה נאלצה לזרוק את כל המזון שהכינה בשבועות האחרונים.
עלות החלפת כל המזון, חומרי הניקוי, וכלי האמבטיה שנפגעו הגיעה ל-8,000 שקל נוספים.
המלחמה עם חברת הביטוח הבריאות
כאשר המשפחה ניסתה לקבל פיצוי על עלויות הטיפול הרפואי מחברת הביטוח, התברר שזה לא פשוט. הביטוח בריאות מכסה מחלות, אבל לא הרעלות שנגרמות מרשלנות עצמית. החברה טענה שהמשפחה הייתה צריכה לדעת שצנרת בת 25 שנה עלולה להיות בעייתית.
תחקיר הביטוח גילה שהמשפחה לא ביצעה בדיקת מים מעולם, למרות שזה מומלץ כל שלוש שנים בבתים עם צנרת ישנה. העובדה שהם התעלמו מהסימנים החיצוניים כמו טעם מתכתי וכתמים פקפקה את זכאותם לפיצוי מלא.
במקום כיסוי של 35,000 שקל, הביטוח הכיר רק ב-12,000 שקל כ"מחלות בלתי צפויות". השאר המשפחה נאלצה לשלם מכיסה, בנוסף לעלויות החלפת כל מערכת המים בבית.
השיקום שעלה פי עשרה מהמניעה
החלפת כל מערכת הצנרת בבית עלתה 45,000 שקל – כולל החלפת כל הצינורות, הברזים, וחיבורי המים. העבודה דרשה פירוק חלקי של קירות וחיפוי אחרי ההתקנה. המשפחה נאלצה לעזוב את הבית לשבועיים בזמן העבודות.
בנוסף, הם נדרשו להתקין מערכת סינון מתקדמת בעלות 8,000 שקל כדי לוודא שגם אם יהיו בעיות עתידיות, המים יהיו בטוחים לשתייה. המערכת כוללת פילטרים לסינון מתכות כבדות, פילטר פחמן פעיל, וקולט UV להשמדת חיידקים.
העלות הכוללת הגיעה ל-96,000 שקל – פי 20 מהעלות של החלפה מונעת של הצנרת שיכלה למנוע את כל הבעיה.
השיעור שעלה יקר מדי
המקרה הזה מלמד שצנרת ישנה היא לא רק אי נוחות אלא סכנה בריאותית אמיתית. אנשי המקצוע של עולם המים יודעים לזהות סימני קורוזיה מוקדמים ולהמליץ על החלפה לפני שהמצב הופך מסוכן. הם מבצעים בדיקות איכות מים תקופתיות ויודעים מתי צנרת הגיעה לסוף חייה.
הצוות מכיר את התקדמות הקורוזיה בסוגים שונים של צינורות ויודע לחזות מתי בעיה עלולה להתחיל. הם מבצעים בדיקות בדלקס שלא הורסות את הקירות אבל מגלות את מצב הצינורות מבפנים.
כל הצנרת החדשה נרכשת מענק המשאבות ועשויה מחומרים מתקדמים שעמידים לקורוזיה עשרות שנים. המערכות כוללות אמצעי הגנה מקורוזיה ומערכות ניטור שמזהירות על בעיות לפני שהן הופכות מסוכנות.
במקום להסתכן בהרעלה של כל המשפחה, כדאי להיעזר במומחי עולם המים שיוודאו שהמים בבית בטוחים ונקיים.
